פסק-דין בתיק ת"ק 25497-01-13

1.         התובע הגיש תביעה זו, בה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך של 10,000 ש"ח, לאור הטענות המועלות על ידו בתביעה זו, שהן - בין היתר- כדלקמן:

א.         א)        התובע נסע עם משפחתו למילנו, דרך רומא וכאשר הגיעו נוכח לדעת ששתי מזוודות שלהם נשברו ולאור זאת, נאלץ התובע לרכוש מזוודה חדשה בעלות של 258 יורו.

            בעת שהתובע חזר ארצה, הוא פנה אל הנתבעת והציג אסמכתא על הנזקים שאירעו במזוודות ונציגי הנתבעת, הורו לתובע להגיע לחנות - איתה עובדת הנתבעת- על מנת לקבל עבור המזוודות שנשברו באותה עלות של קבוצת המזוודות שניזוקו.

                        ב)         המוכר בחנות הנ"ל קבע, שהמזוודות ניזוקו באופן בלתי הפיך ושלא ניתן עוד להשתמש בהן.

            התובע קיבל עבור המזוודה הזולה יותר מזוודה אחרת מאותה קבוצת מזוודות והנתבעת אכן מאשרת, שאחת ממזוודות התובע הוחלפה בחדשה מסוג ומטיב דומים לאותה מזוודה שהוחלפה, אך עבור המזוודה השנייה, שהייתה מסוג "סמסונייט", שערכה הריאלי 3,500 ש"ח לא הסכימו לתת לתובע מזוודה מאותה קבוצת עלות, משום שלטענת הנתבעת, ערכה היה גבוה מסכום האחריות המוגבלת שלה לפיצוי בגין נזק למזוודה. (ראה סעיף 6 לכתב ההגנה).

            ב.         בהמשך לאמור לעיל, פנה התובע שוב אל הנתבעת ותשובתה הייתה, שבהתאם לרשום בכרטיס הטיסה - המהווה חוזה כשלעצמו- יש לנתבעת אפשרות להחזיר סכום מקסימאלי של 152 דולר עבור המזוודה השנייה, אך התובע אינו משלים עם הטענה, שיש לנהוג על פי התנאים הקבועים בכרטיס ומוסיף וטוען, שעצם שבירת המזוודה כבר בתחילת הטיול - גרם לו ולמשפחתו בזבוז זמן ומשאבים, אובדן ימי עבודה וירידת מורל המשפחה- דבר אשר גרם להריסת החופשה כולה.

2.         הנתבעת אינה מכחישה את העובדות שהועלו על ידי התובע בדבר שבירת המזוודה ומאחר והיא אישרה עובדות אלו, הסכימה גם לפצות את התובע בסכום של 152 דולר - סכום שגם הוצע לתובע עוד בטרם הגשת התביעה (סעיף 20 לכתב ההגנה), אך התובע סירב לקבל הסכום המוצע.

            בהצעת הסכום הנ"ל, הסתמכה הנתבעת על סעיפי חוק המחייבים אותה בנדון דנן ולטענתה, אין היא חייבת לפצות את התובע, אלא על בסיס המזוודה שניזוקה.

            הנתבעת הגיעה לסכום של 152 דולר בלקחה בחשבון, שמשקל המזוודה שניזוקה הוא
5.6 ק"ג תוך הכפלת סכום זה בסך של 27 דולר לק"ג, שכן לדעת הנתבעת, היא הסכימה לשלם סכום זה לאור אחריותה המוגבלת על פי אחריותו של המוביל האווירי.

3.         א.         א)        לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כפי שאלו הובאו בכתבי הטענות ובעדויות בבית המשפט, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה, שכן הסכום הנתבע בסך 10,000 ש"ח הוא סכום מוגזם, בלתי מפורט ובלתי מוסבר בכתב התביעה והתובע כלל לא הוכיח מדוע תבע סכום מוגזם כזה.

                        ב)         התובע הגיש תביעה זו בגין נזק שנגרם למזוודה אחת והחליט לתבוע לא רק עבור המזוודה ועבורו בלבד, אלא תבע עבור כל המשפחה, (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 11) כאשר למעט התובע, אין בתביעה זו תובע נוסף התובע בגין האירוע, נשוא התביעה.

            ב.         תובע אינו יכול לתבוע נזקים עבור אדם אחר, אלא יכול לתבוע רק את נזקיו - אם אכן יוכיח שנגרמו לו נזקים בגין האירוע הנטען.

4.         להלן אפרט את נימוקי בית המשפט לסיבת קבלת התביעה בחלקה ובסכום שייקבע להלן:

א.         א)        אין מחלוקת בין הצדדים, בדבר האירוע הנטען, קרי נזק שאירע למזוודות התובע, כאשר תביעה זו ממוקדת לגבי מזוודה אחת, שעלותה 3,500 ש"ח ואשר הנתבעת לא הסכימה לשלם לתובע את התמורה המלאה בגין הנזק שנגרם למזוודה זו.

                        ב)         אני מקבל את טענת הנתבעת, שהיא נכנסת במסגרת ההגדרה של
"מוביל אווירי" ואני קובע, שבעניין בו קא עסקינן, חל חוק התובלה האווירית התש"ם- 1980 (להלן:"החוק הנ"ל") הקובע תחולתה של אמנת ורשה וכי מערכת היחסים בין הצדדים מוסדרת על פי הוראות החוק הנ"ל וכן מוסדרת על ידי התנאים המופיעים על כרטיס הטיסה, שהם- לטענת הנתבעת- חוזה בין הצדדים הכוללים תניה לפיה אחריות הנתבעת לכל ק"ג של כבודה שאבדה או ניזוקה בפועל אינו עולה על 25 דולר - אם כי במכתב ששלחה הנתבעת לתובע ביום 27.4.11, עשתה הנתבעת את החישוב לפי 27 דולר ולכן הגיעה הנתבעת לסכום של 152 דולר - אותו היא הסכימה לשלם לתובע.

                                    על פי כללים אלה, על בית המשפט להכריע במשפט זה.

ב.         א)        במערכת היחסים בין המוביל לנוסע ועל פי האמנה הנ"ל אחריותו של המוביל לכבודתו של הנוסע חלה כלפי הנוסע מרגע שמסר הנוסע את כבודתו לידי המוביל ועד הרגע בו הוא מקבל אותה לידיו בהגיעו ליעדו. קיימים, אמנם, סייגים לאחריותו המוחלטת של המוביל, סייגים המנויים ברשימה סגורה באמנה, אך אין לי צורך לדון בסייגים אלה, משום שהנתבעת אינה מכחישה את האירוע הנטען בכל הקשור למזוודה שנשברה.